"מִירָה דויקו, מִירָה מִי קֵרִידוֹ, ישראל דויקו, ישראל, תראה דויקו, תראה יקר שלי, ישראל!״ דמעות התרגשות שטפו את פניה. נסים, שסיים להתגלח ולשטוף את עצמו, הבחין בשרה הבוכייה האוחזת בידו של דוד, פילס דרכו אליהם בין הנוסעים הרבים שהחלו להתקבץ, התכופף והרים את הילד בזרועותיו. כך עמדה משפחת לוי, האב לבוש בחליפה וחובש מגבעת, מחזיק בידו האחת את ילדו ההמום מעוצמת הרגשות סביבו ובידו השנייה מחבק את האישה שלצידו, נשענת עליו וראשה על כתפו. האוויר התמלא בבליל של בכי וצעקות בבולגרית ובספניולית."וִישְטֵה, וִישְטֵה, נִיֵה סְמֶה וְו חָיְפָה! תראו, הגענו לחיפה, לארץ ישראל!"

עבאס 10 הוא סיפור דוקו-עלילתי המתרחש בשלושה חודשי קיץ 1948, ימיה הראשונים של מדינת ישראל. ידידות אמיצה נרקמת בין דוד-ויקו בן העשר, שזה עתה עלה מבולגריה עם הוריו ובין יסמין, בת למשפחה ערבית-נוצרית המתגוררת בשכנות, ברחוב עבאס 10 בחיפה.
העלילה הנרקמת ארוזה בסיפור התקופה המסופר מזוית לא שגרתית.

ברחוב עבאס המהווה את ציר עלילת הסיפור, גרו בשכנות משפחות יהודיות ותיקות, משפחות עולים ומשפחות ערביות ותיקות. הסיפור נכתב בהשראת אירועים, חוויות, מקומות ואנשים אמיתיים ויוצר פסיפס תקופתי של העיר – מנזר נצרת, מערות עבאס, בית הספר ״הגפן״, נמל חיפה, הימאים, חוף השקט ועוד, זאת לצד תיאור חי ונושם של תקופת הצנע והמעברות, אורחות החיים, בליל השפות, הצבעים, הטעמים והריחות שאפיינו את חיפה כולה ואת הרחוב בפרט.

הקורא נע בין סיפורה של משפחת העולים המתמודדת עם קשיי קליטה, פרנסה דחוקה ושוני תרבותי, ובין סיפורה של המשפחה הערבית הוותיקה שהגיעה מהכפר. המפגש התרבותי מציף קונפליקטים חברתיים ומשפחתיים המאלצים את שתי המשפחות לבצע בחירות כואבות.